תובנות קטנות משיעור אייקידו
בשיעור אייקידו של אתמול יצא לי לעבוד עם רוני, תלמיד שמתאמן בקבוצת האייקידו שלנו קרוב לשלושה חודשים. סנסיי ירון יעקובוביץ’ הדגים את התרגיל, ואח"כ ביקש שנבצע את התרגיל עם טאנטו (tanto)- סכין מעץ. באייקידו השימוש בכלי נשק (סכין, חרב ומקל- כולם מעץ) למטרות הבנת הטכניקה נפוץ למדי. חלק ניכר מהטכניקות האייקידו- מקורן מעבודת כלי-נשק, והשימוש בהם עוזר להבין את כיוון האנרגטי של הטכניקה.
בכל מקרה, עבדתי עם רוני ותרגלנו את הטכניקה. אחרי כמה זמן התחלתי להגביר את עוצמת ההתקפה. הוא אמר לי שזה מהר מדי בשבילו, והוא לא מסתדר עם התרגיל. עניתי לו שיעשה משהו- לא חשוב מה- רק שיעשה טכניקה כלשהיא- אם הוא לא מכיר, שימציא אפילו טכניקה חדשה- רק שיעשה משהו.
אני חושב שמאוד חשוב לתרגל תגובה להתקפה, במיוחד כשלא ממש סגורים על הטכניקה. יש שני צדדים ללימוד טכניקה- האחד הוא החלק הטכני, של איפה היד הולכת, ואיפה שמים את הרגליים וכו', אבל חלק אחר בתרגול של תגובה להתקפה היא המענה להתקפה עצמה. בהקשר של האומנות לחימה, התגובה הגרועה ביותר היא לעמוד כמו צבי שבוהה באורות המכונית הקרבה אליו עד שהוא נדרס.
בקבוצת האייקידו שלנו אנחנו מעודדים תלמידים להגיב להתקפה. כמובן שרצוי להגיב להתקפה עם התרגיל אותו אנחנו לומדים באותו רגע, אבל לפעמים התרגיל לא מסתדר או מתבלבל, ולא יודעים בכלל מה הכיוון של התגובה. יותר מזה, לפעמים זה קורה במבחן למעבר שלב באייקידו. במקרה כזה, הבוחן מבקש מהנבחן שיסיים את התרגיל- שוב, לא משנה אם לפי הטכניקה אותו נתבקש לבצע, או טכניקה אחרת- העיקר שההתקפה תקבל מענה כלשהו- טוב או לא טוב- זה לא משנה.
התפישה הזאת, שהתקפה חייבת לקבל מענה, בלי קשר לטכניקה הנלמדת- מקורה בתפישת האייקידו כאומנות לחימה. לטכניקה יש חשיבות רבה באייקידו, ובאומנויות הלחימה בכלל, אבל הטכניקה היא מנוע (engine) שמביא אותך רק לגבול מסוים. אלמנט משלים, ויש הטוענים שהוא אף חשוב יותר מהטכניקה עצמה היא רוח הלחימה, ה-spirit של הלוחם.
קראתי כתבה מעניינת שמתייחסת להבדלים בין פושעים לבין אמני לחימה, בה הם מתייחסים לאלמנטים שונים שמנבאים תוצאת עימות פיסי. הם מדרגים את האלמנטים שתורמים לניצחון לפי חשיבותם. את הלך-הרוח הם מדרגים כחשוב ביותר, אח"כ אסטרטגיה, טקטיקה ורק בסוף- את הטכניקה. הם טוענים שטכניקה ושיטות של הגנה עצמית הן חשובות, אבל הלך רוח, אסטרטגיה פשוטה והיכולת לשלוט מנקודת יתרון חשובות לאין ערוך. בעייני גם לניסיון יש חשיבות רבה בקביעת תוצאות של עימות גופני.
אני חושב שאפשר לראות את חשיבות של הלך-הרוח, ה-spirit או רוח-הקרב בסרטון המופיע למטה. בקטע הוידיאו רואים כיצד חתולה תוקפת כלב שגדול ממנה בכדי להציל את הגורים שלה. רוח-הקרב שלה היא האלמנט שביסס את ניצחונה- לא היכולת הגופנית, שללא ספק נמוכה מזו של הכלב.
אמא חתולה המגנה על גוריה- זו תמצית רוח-קרב
כנראה שאמהות ניחונות ברוח-קרב יוצא מהרגיל, כפי שאפשר לראות אצל האמא עכברושית הזו שתוקפת נחש שתפס גור שלה. מי צריך טכניקה כשיש כזו רוח לחימה.
אמא עכברוש המגנה על גור שלה ותוקפת נחש- זו תמצית רוח-קרב
לעניין שיעור האייקידו של אתמול- ניסיתי להקנות לרוני איזו תחושה של רוח-קרב, או משהו שמזכיר (ולו כצל חיוור) הרגשה של קרב אמיתי. אני מאמין שרוח-קרב היא לא בהכרח תכונת אופי חיצונית, אלא תוצר פנימי, שלא מפתחים אלא דווקא מגלים את נוכחותו. יש כל מיני שיטות בהן אפשר לגלות את רוח-הקרב הזו. יש כאלה שחושלו כילדים במשך שנים בהשתתפות במכות ברחוב. אפשר למצוא\לפתח רוח-קרב גם באמצעות קרבות בזירה בסגנון ה-MMA וה-full-contact. אני מאמין שיש גם דרך נוספת, שמאפשרת את פיתוח רוח הקרב גם למי שגדל עם כפית של כסף בפה ולא הלך מכות כל החיים. עניין הניסיון הקרבי הוא ריאלי לחבר'ה צעירים, אחרי צבא. יש תלמידים חדשים בקבוצת האייקידו שלנו שכבר עברו את גיל ה-50, ולא כל אחד יכול להתנסות בקרבות להגיע למחרת לעבודה במשרד עם "פנס" בעין, ובכלל, לאנשים מבוגרים ההחלמה מפציעות ארוכה יותר.
תכונה משלימה של רוח-הקרב היא המונח זן-שין (zan-shin). מושג זה מתייחס לעניין ה"נוכחות" של להיות-כאן-ועכשיו, עם שילוב של התמקדות בבן-זוג אבל בו-זמנית גם במה שקורה מסביב. נקודה זו חשובה במיוחד בתרגולי אייקידו בהם יש יותר מתוקף יחיד. כשזה קורה, אי-אפשר להתייחס רק לבן-זוג בו "מטפלים" באותו הרגע, אלא כמעט להיפך- דווקא אותו הבן-זוג הוא הכי פחות חשוב. יותר חשובים הם שני בניי-הזוג האחרים שתוקפים אותך בזה הרגע. כמו שאומרים טייסי הקרב, "האויב שאתה לא רואה- הוא זה שיפיל אותך".
אני מאמין שהטכניקה היא חשובה ביותר, אבל החשיבות שלה נעוצה בהרגלים שהיא עוזרת לפתח, וה-spirit שהיא עוזרת לפתח או למצוא. אני מאמין שבזמן "אמת" צריך להיות ברמת אייקידו גבוהה מאוד בכדי להשתמש בטכניקה. הרבה יותר סביר שהעמידה, היציבה, הלך-הרוח והמרחק שאתה מייצר בינך לבין התוקף הם אלה שייקבעו את תוצאות הקרב. יותר מזה, שימוש נכון של התכוונות (zan-shin) עשוי למנוע כניסה למצבים בו אתה מותקף.
ישנה סצינה מסרט סמוראיים (שבעת הסמוראיים) בו בוחנים סמוראי ע"י זה שהוא מתבקש להיכנס לחנות, כשמאחורי הדלת מתחבא סמוראי אחר עם מקל המנסה לפגוע בו ללא ידיעתו (ראו תמונה). כשהסמוראי הראשון עובר בדלת הוא מבחין בהתקפה ומיד מסיט אותה. הסמוראי השני, כשהוא מתבקש להיכנס לחנות חש בסכנה, ממתין בכניסה ומסרב בכלל להיכנס.
סצינת בחינת המועמדים בסרט "שבעת הסמוראים" לינק למקור
לי יש סיפור אישי איך תשומת-לב (zan-shin) מנעה בעייה. נסעתי באוטובוס צפוף, והבחנתי בחורה ובחור צעירים שעמדו במרחק זה מזה. שמתי לב שהבחורה הסתכלה לכיווני, ואח"כ לבחור השני במין מבט שואל. הבחור הסתכל אלי ו"ענה" לה בתנועת ראש זעירה של "לא". אין לי מושג מה באמת קרה שם- אולי הם רצו לכייס אותי, ואולי סתם דמיינתי- אי אפשר לדעת. אבל אני מאמין שבעצם זה ששמתי לב למה שקורה סביבי, מנעתי אירוע לא נעים.
בשיעורי האייקידו שלנו אנחנו מתרגלים קשת רחבה של כישורים- טכניקות של אייקידו ושל הגנה-עצמית, פיתוח רוח-קרב והקניית כישורים גופניים ונפשיים שבעייני הם ממש סוג של קסם. אם מעניין אתכם להתנסות בקסם הזה שקוראים לו אייקידו- אשמח אם תתקשרו אלי לקביעת שיעור בקבוצת האייקידו שלנו בתל-אביב בחינם וללא כל התחייבות.
שחר- 0547296988.