סוד הרכות באייקידו

עבודת אייקידו יכולה להיות רכה כנוצה

גם כשחושבים על המושג "אומנות-לחימה" האסוציאציות שעולות הן רבות ומגוונות: בד"כ חושבים על הגנה עצמית, חסימה, התקפה, הגנה, אבל המושג של "רכות" לא נמצא במקום גבוה ברשימה. אני מתאר לעצמי שברוב אומנויות-הלחימה מגיעים לשלב בו שמים את הדגש על עבודה רכה, אבל באייקידו, הדגש הזה מופיע ממש בהתחלה.

באחד מאימוני האייקידו השבוע הסתכלתי איך שני תלמידים חדשים עובדים ביחד. ראיתי שהם נכנסו ל-mode שקורה לא מעט בשיעורי אייקידו של מי-יכול-הכי-להפריע-לשני-לבצע-את-התרגיל. יש מקום לצורת אימון שכזאת, אבל לא באופן הזה ולא בין תלמידים חדשים. כשזה קורה בצורה הזאת, שני התלמידים מוותרים על האפשרות ללמוד את הטכניקה.

קראתי באיזה מקום שבכניסה לדוג'ו של אחד מהתלמידים הישירים של מייסד האייקידו היה איסור מפורש על התנגדות לתרגיל של הבן-זוג. אני זוכר שאחד מהרגעים המכוננים בלימודי האייקידו שלי היה כשסנסיי ישראל טונג'י, אסר עלי במפורש להתנגד בכל צורה שהיא לכל בני-הזוג השלי. בחצי שנה הראשונה של לימודי האייקידו שלי, רכשתי לי מין הרגל מגונה של להפריע כמעט בכל צורה לעבודת הבן-זוג שלי. אני לא יודע אם זה בא מהאישיות הגבולית שלי, או ממקום של אגו, בכל מקום, סנסיי טונג'י ביקש שאקבל את הטכניקה בצורה הטובה ביותר שאני יכול לקבל. מהרגע שהפכתי את זה למוטו שלי, האייקידו שלי השתפר פלאים.

את הנקודה הזאת ניסיתי להעביר לשני התלמידים שהזכרתי. כמו שסנסיי טונג'י ביקש ממני בזמנו, כך אני ביקשתי מהם לקבל את הטכניקה בצורה הטובה ביותר שהם יכולים, כאילו שהבן-זוג לא יודע לבצע אותה, והם מראים לו בגוף שלהם, איך הטכניקה צריכה להיעשות. ברור לי שזה לא נלמד בשיעור אחד, כי מה שמיד קרה זה, שהם ביצעו את התרגיל לפני שהבן-זוג בכלל ביצע את הטכניקה. אז נכון שצריך לקבל את הטכניקה ללא התנגדות, אבל מצד שני צריך שיהיה חיבור בין שני הזוג.

חיבור הוא הצד המשלים של הרכות, והם מאפשרים האחד את השני, ומהווים נדבך מרכזי באייקידו ובכלל זה, באספקט שלו כהגנה עצמית. תלמידי אייקידו חדשים לרוב מופתעים מתרומת החיבור להגנה העצמית.

החיבור בין בני-הזוג הוא רמה עוד יותר גבוהה של היעדר התנגדות, כי פה נכנס האלמנט האקטיווי, של חיפוש המגע, אבל באופן רגיש, כך שהמגע לא יהווה התנגדות.

הסברתי לשני התלמידים שלתלמידים בכירים אין בעייה שהם יתנגדו, ושהם אפילו עושים לתלמיד הבכיר סוג של "טובה" בכך שהם מתנגדים, כך שהטכניקה נעשית בתנאים דומים יותר למציאות, בה רוב האנשים בד"כ לא מתחברים ולא זורמים עם התנועה. הבעייה היא שקבלת הטכניקה מהצד של המתנגד נעימה הרבה פחות.

בקבלת טכניקה עם התנגדות יש נקודה של "שבירה", שהיא נחסכת כשמקבלים את הטכניקה באופן רך ומחובר. זה כמו במשל על עץ האלון וקנה-הסוף בעת סופה חזקה. מכיוון שקנה-הסוף גמיש ולא מתנגד הוא אינו יכול להישבר אף ברוח החזקה ביותר, שלא כמו עץ האלון.

נקודה נוספת של היתרון בחיבור וברכות, היא זו המאפשרת מהפך בטכניקה. כשעובדים בצורה רכה ומחוברת אפשר לבצע מה שנקרא ביפנית קאיישי וואזה (Kaeshi waza, counter techniques), בה המותקף הופך לתוקף. קשה מאוד לבצע כזה מהפך כשעובדים בצורה קשה ולא מחוברת.

אני לא טוען שאסור להתנגד, לבדוק ולבחון את הבן-זוג, למרות שבעולם האייקידו התפישה הזו רווחת למדי. באופן אישי אני מאוד אוהב שמקשים עלי ומאתגרים אותי ועוזרים לי לגלות "חורים" בטכניקה שלי- גם אם זה בא על חשבון האגו, ועל התפישה שלי כלוחם אייקידו דגול. אני חושב שתלמידים חדשים צריכים להימנע מעבודה של התנגדות ומקום של נראה-אותך-מצליח-לעשות-את-הטכניקה-אם-אני-לא-באמת-רוצה-שתצליח.

למען הסר ספק, אייקידו היא אומנות לחימה קטלנית ועוצמתית בצורה יוצאת מהכלל, והאימונים באייקידו הם לא פרק של "דובוני-אכפת-לי". כפפת איגרוף עשויה מחומר רך ונעים, וכשהאגרוף של מייק טייסון בתוכה, היא הכל חוץ מחלשה. באותו האופן, עבודה רכה ומחוברת יכולה להיות עוצמתית ביותר. זה אחד מסודות האייקידו.

אם תרצו לחוות בעצמכם את הסוד של עבודה רכה אבל עוצמתית, וללמוד את שאר הסודות הקסומים של האייקידו, אשמח אם תתקשרו לתיאום אימון בקבוצת האייקידו שלנו בתל-אביב חינם ללא התחייבות.

0547296988 (שחר).