עוד כמה סיפורי אייקידו

יש פרסומת לאכוהול שאומרת- שתו אלכוהול, כי כמה סיפורים טובים מתחילים במשפט "שתיתי כוס חלב". סיפורי אייקידו נוטים להיות קצת חסרי פואנטה- משהו בסיגנון של "מישהו בא להתקיף אותי, ובסוף הוא לא התקיף אותי". סיפורי אייקידו נוטים להיות די שונים מסיפורי איגרוף תאילנדי, שאני מתאר לעצמי שהולכים משהו בסיגנון של "מישהו בא להתקיף אותי, ובסוף היו צריכים להזמין עוד אמבולנס, כי לראשון נגמרו כל התחבושות והפסלטרים".

אין תשובה לשאלה איזו גישה עדיפה- זה גם עניין של אישיות, סיגנון ודרך חיים. לפעמים הגישה הראשונה לא עובדת וכדאי להשתמש בגישה יותר "משכנעת", שבניגוד למה שחושבים, גם לאייקידו יש תשובות טובות מאוד. בכל מיקרה, הפוסט הזה יתמקד בגישה הרכה יותר, של שינוי או מהפך (twist) בסיטואציה מפחידה בלי צורך לקרוא לחייג 101.

חשבתי לשתף את הקוראים בכמה סיפורי אייקידו שקראתי בספר חדש של אוסף סיפורי אייקידו שיצא לאחרונה (A Way to Reconcile the World: Aikido Stories from Everyday Life). יש שם התייחסות לרגעי אייקי (Aiki), שזה, לפחות בעייני, מהות האייקידו, לפחות בצורה שהוא מתבטא בחיי היום-יום. האיי-קי הוא מושג חמקמק למדי, אבל יש לו שלושה אספקטים עיקריים- התמזגות (blending) עם היריב, הובלה או שליטה בו באמצעות הוצאתו משוויי-משקל ושימוש (או באמצעות שימוש) באנרגיה הפנימית (לקריאה נוספת אודות האייקי באומנויות-לחימה לחצו כאן). האייקי, להבנתי, נובע ממקום של זרימה והיעדר התנגדות.

בסיפור הראשון הכותב מספר שהוא היה בקמפינג בטבע (במדינה אירופאית), ונפגש באמצע היער בארבעה צעירים בעלי חזות מפוקפקת. החבר'ה הבחינו במגפיים החדשות שלו וביקשו ממנו העברת בעלות עליהם. כדי להדגיש שהניסוח הוא יותר מהמלצה תיאורטית, אחד מהם הוציא סכין גדולה ונפנף בה. הכותב מספר שהצעירים היו נראים מוזנחים והוא חשב שהם ברחו מהבית, ושהוא תיאר לעצמו שהם בטח רעבים. הוא ענה להם שעכשיו קיץ ושהם בטח יתקשו למכור את המגפיים, אבל במקום המגפיים, הוא יכול להציע להם את כל האוכל שיש לו באוהל שנמצא לא רחוק (הוא בכל מקרה עמד לסיים את הטיול), ובלי לחכות פנה לכיוון האוהל. החברה הצעירים חשבו רגע והצטרפו אליו. במהלך הדרך, הוא מספר שהוא אמר להם, שהוא חשב קצת על העניין, ושהוא חושב שזו בעצם עסקה לא הוגנת. הם היו בשוק, אבל הוא הוסיף שהוא מוכן לשלם 50 ₪ תמורת הסכין, ואז הוא מוכן לראות בזה הסכם סגור. הוא הוסיף שהם יוכלו לקנות בסכום הזה אלכוהול. הצעירים הסכימו, והסכין הוחלפה תמורת המזון, ולא זאת בלבד, אלא שהם הסבירו לו איפה המחנה שלהם, ואמרו לו שאם הוא ייתקל בבעיות, הוא מוזמן לפנות אליהם לעזרה.

הסיפור השני קצר יותר, ועיקרו הוא פגישה לילית לא מתוכננת עם בחור שיכור שפנה לעבר הכותב, שניסה לעבור מדרכה, אבל הבחור חובב האלכוהול עבר אף הוא. הוא הרים את ידו להכות את הכותב, והוא הגיב בטכניקת אייקידו של תפיסה עם שתי ידיים (מורטה דורי). תוך כדי הטכניקה, הכותב שינה את התפישה, ולחץ לתוקף את היד, כשהוא אומר לו שהוא מאוד שמח לפגוש אותו, ומה שלומו. התוקף היה כל-כך מופתע מהחבר החדש שלו, שהוא ענה ששלומו טוב ונפרד ממנו בברכת לילה טוב.

הסיפור השלישי הוא סיפור אמיתי שקרה לאבא שלי לפני כמה עשרות שנים. כפסיכולוג מתחיל הוא הגיע לאזור מחנה יהודה לפגישה עם מכורים לסמים. כשהוא נכנס למקום קידם את פניו איש גדול גוף שהתחיל להתפאר במספר ה"בוסות" (סימנים כחולים ושחורים) שעל גופו, וכמה הוא מסוכן וכו'. אבא שלי קם והתקרב אליו- הושיט את ידיו וחיבק אותו. האיש המסוכן והמפחיד היה בשוק ותוך שלוש שניות התחיל להתייפח כמו ילד קטן.

אני חושב ששלושת הסיפורים ממחישים את הנקודה של היעדר התנגדות, שהאייקידו כל כך מקדשת. קשה לפגוע במשהו רך וזורם, ואת הנקודה הזאת מתרגלים באייקידו. בכלל, בשיעורי אייקידו- אם עובדים חזק ומתאמצים, כנראה שהכיוון האנרגטי שבחרנו שגוי, וצריך "לתכנן מסלול מחדש"- לנסות זווית אחרת, להוציא את הבן-זוג משיווי משקל, לעמוד במקום אחר ביחס לבן-זוג וכדומה.

אני מאמין שעקרונות האייקידו של היעדר התנגדות מחלחלים לחיי היום-יום שלנו. באומנויות-הלחימה של הסטרייקינג (striking) מלמדים להתקיף באמצעות בעיטות ואגרופים ולחסום ולעצור את התקפת הבן-זוג\יריב. באייקידו, השימוש במילים חסימה ועצירה הוא כמעט כפירה. באייקידו, במקום שימוש בחסימה או עצירה, מקובל להשתמש במילים ניתוב, הולכה, עקיפה, הובלה, קבלה והתמזגות. באייקידו, ההגנה היא לא באמצעות כוח, אלא בהיעדר נוכחות במקום ההתקפה- באמצעות יציאה מקו-ההתקפה ותוספת של קמצוץ של הוצאה משווי-משקל, במקרה הצורך.

הסיפורים שהזכרתי ממחישים (בעייני) את העקרונות האלה. בסיפור הראשון, עם המפגש ביער, הכותב מנסה להבין את הצרכים האמיתיים של החבר'ה הצעירים (התמזגות), ומשם הוא מנתב אותם לעסקה הוגנת ששני הצדדים יוצאים ממנה מורווחים, בבחינת win-win situation. בסיפור השני, עם השיכור בלילה, הכותב מקבל את ההתקפה (תוך יציאה מקו-ההתקפה), ומפתיע אותו באמצעות הוצאה משווי-משקל נפשי, והולכת התוקף ממצב של התקפה למצב של לחיצת-יד. בסיפור השלישי, יש את אלמנט הקבלה, וההתמזגות (אפילו במובן הפיסי, שמתבטא בחיבוק).

כמו שאומרים בצבא- "מה שלא נכנס דרך הראש- נכנס דרך הרגליים", כך גם באייקידו. המושגים של קבלה, ניתוב וכדומה די זרים לישראלי הממוצע, ודורשים תירגול רב עד שהגוף מתחיל "להבין" אותם. לאט-לאט תלמידי האייקידו מתחילים לשים לב, שהעקרונות האלה טובים לא רק לעבודת הגוף ובמהלך השיעור, ועם הזמן הם מתחילים "לזלוג" ולהתבטא גם בחיי היום-יום. בעייני, החשיבות של עקרונות האייקידו הוא בביטוי שלהם בחיי היום-יום. נכון, שחשוב לדעת להגן על עצמך במצב של עימות גופני, אבל מצבים אלה נדירים בחיי היום-יום, ולא כל שכן, אצל מי שמתורגל באייקידו.

מצבי עימות לא-גופניים נפוצים בחיי היום-יום הרבה יותר מאשר אלה בעלי האופי הגופני, ובטווח הרחוק יש להם השפעה גדולה הרבה יותר מאשר רוב מצבי התקיפה. איכות החיים משתפרת כאשר לומדים להגיב להתקפות לא גופניות בצורה שמביאה לסיומן ההרמוני.

פיסקה אחרונה לפני סיום- חשוב לי לציין, שהפוסט הזה מתייחס לצדדים ההרמוניים של האייקידו, אבל חשוב לזכור, שהאייקידו היא לא רק דובוני-אכפת-לי וקרני-שמש-ביום-אביב-בהיר. האייקידו, מעל לכל, היא אומנות-לחימה, ומי שמתורגל באומנות-לחימה זו רוכש טכניקות שהן בעלות עוצמה רבה במצבי הגנה-עצמית. לימודי האייקידו מכשירים את מי שהולך בדרך זו לתת מענה יעיל בטווח רחב של גישות (הנחמדה והפחות נחמדה) למגוון מצבים של עימות- בין אם גופני ובין אם מילולי.