אייקידו- מהגנה עצמית לעוצמה אישית

הרבה תלמידים מתחילים להתאמן באייקידו בגלל האפסקטים של האומנות לחימה המתאימה להגנה עצמית. אני מאמין שמרכיב משמעותי בפנייה ללימודי אומנות לחימה היא ביסודו פחד.

בקבוצות רבות של הגנה עצמית (בעיקר בשיטות שונות של קרב-מגע) מתרגלים סיטואציות של הגנה עצמית (תקיפה עם סכין, התגוננות רחוב וכו), ולומדים מהן טכניקות ההגנה העצמית המתאימות לכל סיטואציה. תירגולים אלה משפרים בד"כ את הביטחון עצמי ומקטינים את רמת החרדה, כי המתרגלים מרגישים שהם מכירים את הסיטואציות המסוכנות ושהם יותר מוכנים אליהם.

חשבתי על זה, שבעוד שקרב מגע משתמש בסיטואציות של התקפה כדי ללמד טכניקות של הגנה עצמית, האייקידו משתמש בטכניקות בכדי ללמד משהו עמוק ורחב בהרבה מההגנה העצמית נטו. האייקידו מלמד תנועה נכונה במרחב, בדגש על תנועה ביחס לגוף אחר (או גופים), ושטכניקות ההגנה העצמית הן רק אחת מהתולדות שלו.

במסגרת לימודי תנועה נכונה במרחב מתפתחים אלמנטים שונים, בהן פיתוח מרכז כובד, עבודה מול מרכז הגוף (center), יציבות, מנח (posture) של הגוף, פעולה של כל הגוף כיחידה אחת (one division). בהקשר של ההתייחסות לגוף אחר במרחב, האייקידו מלמד תיזמון (טיימינג), התחברות לתנועה אחרת, התייחסות של טווח ושל כיוון מול הגוף השני, הוצאתו משיווי-משקל, כך שאנו יוצאים מטווח ההתקפה האפקטיווי שלו.

דרך תשומת הלב המדקודקת לעבודת הגוף האישית והעבודה ביחס לגוף אחר, אנחנו למדים באייקידו כיצד להשתמש בהובלה במקום כפייה, בקבלה במקום התנגדות, בזרימה במקום התעקשות, ברכות במקום קושי.

לימוד עקרונות של תנועה במרחב חשובים לאין ערוך מכל טכניקה שאפשר ללמוד. כשיודעים לצאת מקו ההתקפה של היריב, ולהיות במקום בו היריב חלש, תוך הוצאתו משיווי משקל, אין משמעות לטכניקה, כי ההתקפה כבר בעצם נגמרה.

בכדי להגיע לדרגת מיומנות של שליטה בכל הנקודות שהזכרתי צריכים להתאמן זמן רב. התירגול של האייקידו נעשה באמצעות תירגול של טכניקות שונות, שמשמשות (בין היתר) לצורכי הגנה עצמית. תירגול נכון של טכניקות האייקידו מכשיר את הגוף לעבוד בצורה נכונה. באמצעות תשומת לב מדוקדקת לעבודת הגוף לומדים באייקידו במשך הזמן מהי הדרך הנכונה של פעילות הגוף. במובן זה, אנחנו ממש לומדים את ה"מדריך למשתמש" (user manual) של עבודה ביו-מכנית של הגוף.

במסגרת לימודים אלו, אנחנו מתרגלים בשיעורי האייקידו גם שימוש בכלי נשק שונים- התגוננות מסכין ועבודת חרב (חרב עץ) ומקל. כלי נשק אלו עוזרים גם בתירגול של הגנה עצמית מול התקפת נשק קר, אבל יתר מזה, הם מכריחים את הגוף לעבוד נכון.

מבחינת הטכניקות של ההגנה העצמית, האייקידו והג'יו-ג'יטסו (שעליו הוא מבוסס) משמשים מקור מרכזי לרוב שיטות ההגנה העצמית הצבאיות למיניהן. שיטות ההגנה העצמית הצבאית השונות לקחו טכניקות הגנה עצמית מאומנויות לחימה מודרניות (כגון האייקידו) ומסורתיות (כגון קרטה, ג'יו-גיטסו ועוד) ופישטו אותן כך שאפשר יהיה ללמד חיילים הגנה עצמית במתווה של לחימה בטווח אפס בצורה המהירה ביותר. במסגרת תהליך ה"הפשטה" נשארה בעיקר העבודה הטכנית, ורוב הדגשים של תנועת הגוף שפורטו מקודם נזנחו.

בהקשר של לימוד אינטנסיווי ומהיר, ברור שאם מוותרים על הלימוד המפרך של תנועת גוף נכונה, הרי שאפשר להגיע לתוצאות מהירות. מצד שני, וויתור עם תנועת הגוף מותיר בד"כ את הטכניקה חלשה ויעילה פחות. בכדי להגיע להבנה מעמיקה של הטכניקה יש ללמוד אותה בצורה מאוד מדוייקת ובעיקר לתרגל אותה בצורה איטית. בד"כ עבודת ידיים מהירה מסתירה עבודה טכנית רשלנית. בעבודה טכנית נכונה ניתן לבצע כל הרגיל הכי לאט שבעולם, תוך שמירה על שליטה על הבן-זוג\יריב לכל אורכו. כשיודעים לעשות את הטכניקה בצורה מדוייקת ואיטית אין שום בעייה לעשותה מהר (במקרה אמת). הבעייה היא, שבכיוון השני (מצורה מהירה לאיטית) זה בד"כ לא עובד כל-כך, מסיבות של אגו, תיסכול וחוסר סבלנות.

ברצוני להדגיש, ששיעורי האייקידו שלנו הם לא מסכת עינויים של עבודה מדוייקת ואיטית עם פינצטה וזכוכית מגדלת. יש שיעורים ששמים את הדגש על הדיוק הטכני, ואילו שיעורים אחרים מוקדשים לתנועה, ולזרימה עם תנועת הבן-זוג. בשיעורי האייקידו יש טווח מאוד גדול של דגשים, וכל שיעור שונה מאוד מקודמו.

נקודה נוספת שברצוני להדגיש, היא ביחס להגנה העצמית. הטכניקות של האייקידו עובדות היטב במקרי הגנה עצמית גם אם הן לא נעשות באופן מושלם. תלמיד אייקידו חדש שמתאמן באופן רציני בסביבות שלושה חודשים רוכש ארסנאל לא מבוטל של טכניקות ודרכי התמודדות עם מגוון התקפות. כמובן שתלמיד אייקידו שלומד שלוש שנים רוכש שליטה טובה יותר בטכניקות אלו (יחסית לתלמיד של השלושה חודשים). באופן פילוסופי, אי-אפשר להגיע לשלמות טכנית באייקידו. הדבר דומה לפראקטל (fractal), שככל שנכנסים לעומק הטכניקה, מבינים כמה היא מורכבת וכמה אנחנו רחוקים מלהבין אותה.

אחרי שמתרגלים אייקידו מספיק זמן, מבינים שהאספקט של ההגנה העצמית הוא כמעט מיותר. עם הזמן, הגוף מתחיל כמו לשדר איזה אנרגיה אחרת, שהיא לא מאיימת מצד אחד, אבל מצד שני, מבהירה שאתה בן-אדם שלא כדאי להתעסק איתו. הגוף מתחיל לנוע במרחב בצורה אחרת, ומשדר נינוחות ונוכחות. בד"כ אלו הכלבים הקטנים שנובחים הכי חזק- כלב גדול לא צריך לנבוח- מספיק המבט שלו.

אני מאמין שתכלית האייקידו הוא לא להפוך אותך ללוחמים צמאי-דם, אלא ללוחם טבעי, במובן שהוא הופך לחלק מהטבע. יש סיפור נחמד על לוחם ידוע ונזיר שישבו כשלפתע עבר נחש ארסי. הנחש התקרב ללוחם, הרגיש בעוצמתו ופנה לעבר הנזיר. הנחש התפתל בין רגלי הנזיר והמשיך בדרכו. בשני האנשים הנחש לא פגע, אולם הנחש נרתע מעוצמתו של הלוחם והתחבר לטיבעיות של הנזיר (קראתי את המקור אצל סנסיי זאב ארליך).

אני רוצה להשתמש באייקידו שלי- לא בכדי להרתיע אחרים, אלא כדי להתחבר ולמצוא את הטבע האמיתי שלי.

אם זה נשמע לכם מעניין, ותרצו להתנסות באומנות הלחימה הקסומה הזו- בהתחלה כהגנה עצמית ואח"כ לפיתוח עצמי- נשמח אם תתקשרו לתיאום שיעור התנסות חינם ללא כל התחייבות- 0547296988 (שחר).