אייקידו ללא תכלית

"בשביל מה אתה רוצה ללמוד אייקידו?" שאלה פשוטה (לכאורה), שנשאלתי ושאלתי לא פעם.

בתור מי שאחראי על אתר הבית של קבוצת האייקידו שלנו (www.aikidoka.co.il) אתם יכולים לשער שהשאלה הזאת עולה בתכיפות לא מעטה. עד היום אין לי תשובה טובה לשאלה הזאת, ואני חייב להודות שהתשובה משתנה בכל פעם. אני קורא עכשיו ספר בשם "דרך הזן" (מאת טום וואטסThe way of Zen), והבנתי שאין כל תכלית ללימודי האייקידו מלבד התירגול של האייקידו. נשמע מוזר קצת, לא?

אז אני באמת שואל את התלמידים שמתקשרים למה הם רוצים ללמוד אייקידו. התשובות בדרך כלל נחלקות לשתיים- או למטרות של הגנה עצמית, או כל תשובה אחרת, בעיקר "אני לא ממש יודע\ת" או משהו בסיגנון של "כי זה נראה לי ממש מגניב". מהניסיון המועט שיש לי, נוכחתי שהראשונים, אנשי ה"הגנה העצמית" בדרך כלל אפילו לא מגיעים לשיעור ההתנסות.

כבר פיתחתי לי איזו יכולת אינטואיטיבית לדעת אם מי שמתקשר בקשר לשיעורי האייקידו יאהב את האייקידו או לא. אם הוא שואל שאלות בסיגנון של "כמה זמן ייקח לי ללמוד אייקידו?" או "למה זה יותר טוב מקרטה?" אני יודע שבסבירות גבוהה- זה לא זה. מצד שני, אם השיחה זורמת ושנינו צוחקים- אני כמעט בטוח שהוא\היא יסתדרו יפה בקבוצת האייקידו שלנו. בכלל, ככל שהנושא של אייקידו עולה פחות בשיחה, כך אני יודע שהתלמיד האייקידו הפוטנציאלי יסתדר טוב יותר.

האייקידו הינו אמנות לחימה, ודרך של חיים. אפשר להתייחס למשמעות של אומנות לחימה בתקופה הפיאודלית של יפן, אבל בעיני זה לא רלוונטי לימינו אנו. האייקידו חדורה כל כולה את תפישת אמנות הלחימה החדה כתער של תקופות עקובות מדם, אבל האייקידו כיום גם עבר ריכוך והתאמה לעולם המודרני.

אני זוכר את שיעור האייקידו הראשון שצפיתי בו (עוד לפני המצאת היו-טיוב). העיניים שלי התרחבו כמו שתי צלחות, ולא האמנתי שבזבזתי כל כך הרבה זמן בלי ללמוד את הדבר המדהים הזה. רק רציתי להתחיל להתאמן, ומאז לא הפסקתי. לא משנה כמה שנים אני כבר מתאמן באייקידו – כל שיעור הוא מורכב כמו השיעור הראשון. הדבר דומה למערכת פרקטלים, שנפתחת במורכבות הולכת וגדלה. בכל תרגיל באייקידו חבויים סודות על גבי סודות, ועם כל שיעור אייקידו אני רחוק מ"ידיעת האייקידו" בדיוק כמו שהייתי בשיעור הראשון.

אז מה הטעם בכלל למוד אייקידו? טוב, הרשימה הזאת ארוכה ונכבדת. זה שאין תכלית ללימודי האייקידו, לא אומר שמי שמתאמן לא יזכה בחבילת צ'ופרים עסיסית. אז בתור התחלה, העניין של הגנה עצמית באמת מהווה ציר מרכזי באייקידו. מנקודה זו אי אפשר להתעלם. רק חשוב לי להדגיש את הנקודה, שמי שלומד אייקידו רק בשביל ההגנה עצמית דומה למי שמתחתן רק בשביל לעשות ילדים. יש כל כך הרבה מעבר. בעניין ההגנה העצמית לא אתעכב יותר מדי, חוץ מלציין שבעיני האייקידו מהווה את הבסיס הטוב ביותר ללימודי כל אמנויות הלחימה. פירוט נוסף- או בשיעורי ההתנסות שלנו (צלצלו אלי לקביעת שיעור חינם 0547296988) או בפוסט אחר.

ומה עוד מקבלים מהליכה בדרך האייקידו? תפישה טובה יותר של מיקומי במרחב, וביחס לאנשים אחרים. משמעת עצמית. לומדים לזרום עם הדברים, ולא להיתקע. לומדים להיות רכים וגמישים (אבל לא כמו מרגרינה- יותר כמו פלדה). לומדים את משמעות התיזמון (טיימינג) מתי הזמן הנכון לכל דבר ולכל חפץ. מהבר לזה, יש גם את העניין של התירגול בזוגות, שמעלה התמודדויות עם כעס, תיסכול, פחד ומגוון רגשות רחב. ככלל, שיעורי האייקידו משמשים מעבדה יוצאת מהכלל ללימוד ובחינה של מי אנחנו באמת.

האייקידו (ובכלל, אומנויות הלחימה) היא מעל לכל דרך. גם ביפנית, המילה "דו" משמעותה- דרך, והפירוש המילולי של אייקידו הינה "דרך האהבה או ההרמוניה". כשיוצאים לטיול, אין "מטרה" לטיול מלבד הטיול עצמו. אם מי שהולך בדרך לא יסיט את עיניו מסיום הדרך ("המטרה") הוא לא יחווה את ההליכה בדרך, ובוודאי לא ייהנה מהנוף או מציוץ הציפורים.

טום וואטס כותב ש"ליקום שעקרון היסוד שלו הוא יחסיות ולא מלחמה, אין תכלית: שכן אין ניצחון שאפשר להשיג ואין מטרה לשאוף אליה. כל מטרה היא קצה, קוטב, שאין לו קיום אלא ביחס לקצה אחר. וכיוון שהיקום לא הולך לשום מקום, אין מה למהר… זהו עיקרון ראשון בלימוד הזן וכל אמנות מזרח-אסייתית אחרת: החיפזון, וכל מה שכרוך בו, "מן השטן". כי אין כל תכלית שצריך או אפשר להשיג. מרגע שחושבים על התכלית, נעשה בלתי אפשרי לתרגל את מעשה האמנות, להשתלט על המורכבות המדוקדקת של הטכניקה… (המורה) משגיח על תלמידו כמו גנן שמשגיח עץ בצמיחתו, והוא רוצה לטעת בתלמידו גישה של עץ- גישה של צמיחה ללא מטרה וללא קימורי דרך מפני שכל שלב בדרך הוא התחלה וסוף כאחד. במובן זה המורה לא טופח לעצמו על השכם על "הצלחתו" יותר ממתחיל בצעדיו הראשונים".

עוד הוא כותב ש"זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל בחיים עם תכלית אין כל תוכן, אין שום טעם. הם ממהרים לדרכם, ומחמיצים את הכל. חיים נטולי תכלית אינן ממהרים ואינן מחמיצים דבר, כי רק כשאין מטרות ובהיעדר חיפזון החושים פתוחים לרווחה לקלוט את העולם".